הרבה פעמים כאשר אנחנו מגיעים ליקירינו הקשישים מיד כשאנחנו מתחילים שיחה איתם אנחנו משנים את טון וקצב הדיבור. השיחה הופכת להיות איטית יותר משמעותית , אנחנו מתקרבים פיזית מאוד לקשיש על מנת שיוכל לשמוע אותנו או מרימים את קולנו לטון גבוה, לעיתים אנחנו מאבדים סבלנות כאשר הקשיש אינו שומע היטב ומבין מה ברצוננו להגיד לו או שאנחנו לא מבינים היטב אותו . הרבה פעמים אנחנו רואים אנשים מדברים אל קשישים כאילו הם ילדים קטנים או כאילו הם תינוקות. מצב אינו מצב שהוא נעים לקשישים אשר מבינים היטב את אופן ההתייחסות וזה עלול לגרום אצלהם לדיכאון. לתחושה שאנשים מתייחסים אליהם כאילו הם ילדים קטנים ולא מבינים , ירידה בביטחון העצמי ועוד.
גם המטפלים העובדים אצל הקשישים אינם יודעים כיצד לדבר איתם . הם מדברים ומתייחסים אליהם כילדים קטנים שלא מבינים ובכך פוגעים בתחושת הביטחון שלהם. כאשר הקשישים הולכים לקבל טיפול רפואי לרוב הצוות הרפואי יםנה למבוגר המטפל בקשיש ולא ישירות לקשיש עצמו.
אז איך מדברים עם קשישים?
יש לדבר עם הקשישים כאנשים מבוגרים. השיח תמיד צריך להיות בגובה העיניים בלי לתת תחושה לקשיש שהוא לא מבין או לא יודע מה הוא אומר.
יש להתייחס לקשיש כאילו הוא שם ולא להתייחס אליו כאילו הוא שקוף. יש להתייחס לרגשותיהם ולהתייעץ איתם ולשמוע את דעתם.
גם במקרים בהם אנחנו מקלחים את הקשיש ב : כסא רחצה לקשישים , כסא גלגלים למקלחת או עוזרים לו להאחז ב : ידית אחיזה למקלחת . גם כאשר אנחנו עוזרים לקשיש לקחת רולטור וגם כאשר אנחנו סוחבים קשיש ב : כסא גלגלים גם אז ניתן להתייחס לקשיש בכבוד ולשוחח ולדבר איתו כמבוגר רגיל אשר אינו שונה מהאחרים.